"צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ"

מסתיימים להם ימי ההערכות לקראת הכניסה לארץ ישראל

משה רבנו בוחר להעביר מסר אל הרגש דרך שירה

ומציג לעם את המודל שבין הזיכרון לשכחה.

כל משפיען ובעל עסק יודע שכדי למשוך אליו לקוחות עליו לגייס את הרגש,

שם מתגייס הרצון לשכל

וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת כָּל דִּבְרֵי הַשִּׁירָה הַזֹּאת בְּאָזְנֵי הָעָם

בשירת האזינו יש תרשים זרימה חיובי : זִיכָּרוֹן > הַכָּרַת הַטּוֹב > הַכָּרַת תּוֹדָה.

זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם, בִּינוּ שְׁנוֹת דֹּר וָדֹר; שְׁאַל אָבִיךָ וְיַגֵּדְךָ, זְקֵנֶיךָ וְיֹאמְרוּ לָךְ

וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרַיִם" (דברים, כד', יח') , "וְזָכַרְתָּ אֶת ד' אֱלֹקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל " (דברים, ח', יח')

תרשים זרימה השלילי : שִׁכְחָה >הַשְׁכָּחָה > בְּגִידָה.

 וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ וַיִּטֹּשׁ אֱלוֹהַּ עָשָׂהוּ. צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ.(לב', טו', יח'

קבלנו מתנה מהקב"ה את השכחה

ומה עשינו איתה?

השתמשנו בה כדי לשכוח אותו

כך בחיים, על מנת לשרוד או להתקיים או להתקדם, מנגנון השכחה עוזר לנו לא אחת. אבל אל לנו להפעיל את מנגנון השכחה באופן לא ראוי ,לא הוגן, לא אתי ולא מידתי.

כמה פעמים אנחנו משתמשים במתנות כמכות?

כדי להצליח ולהרוויח את המתנות – יש להכיר בכך שהם מתנות!

ולפתח את שריר הכרת הטוב.

כאשר נפתח את שריר זה – נשתמש בטוב לטוב.

מחקרים מראים שאנשים שהורגלו להכרת הטוב פיתחו חוסן באירועי קצה

פיתוח רגש הכרת הטוב, משפר את המערכת החיסונית,

רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, קנאה, תסכול וחרטה ואפילו דיכאון.

הכרת הטוב והתודה מונעת תגובות קיצוניות לאירועים שליליים, מסייעת לשינה טובה יותר ומעודדת את הכרת הערך העצמי. 

לאנשים עם הכרת הטוב יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.

השכחה והזיכרון שלנו סלקטיביים

אנחנו מספרים לעצמנו סיפורים בראש ולפי זה מאחסנים בקופסא של הזיכרון או השכחה קטעי אירועים שמקבלים משמעות שונה מהמציאות

 זה נכון כילדים כהורים וכבני זוג,ברגע שנחזק את שריר הכרת הטוב,

הזיכרון של אירועים וחלקי תגובות חיוביים יתמקמו ולא יתחמקו מהזיכרון

כי נפח הטוב כגודל המקום שאנחנו מייחסים לו.

בנתינת מקום לטוב נמשוך אלינו שפע טוב שנאגור להמשך זיכרונות טובים.

שבת שלום!

בפרשת זכור

אנחנו מצווים למחוק כל זכר מעמלק

למה דווקא עמלק? הרי היו לנו שונאים לרוב?

יש שני סוגי ספקות

יש אנשים שיש להם ספק, ניתן להסביר להם בהגיון ולסבר את אוזנם.

שורש עמלק הוא הספק שאינו זקוק לנימוקים,

עקשנות שגורמת לאדם לשאול תמיד ובכל מצב: 

"אז מה?", "אז למה?".

שנאתו של המן באה מאותו שורש,

מרדכי הרגיז את המן באופן פרטי, 

ואילו המן מכליל את כל "עם מרדכי", 

שנאה בסיסית כלפי ישראל.

"עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", 

"ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים" –

(אנטישמיים שבכל הדורות) 

השנאה של המן למרדכי היא שנאה עקרונית, 

כולם עומדים בצד אחד, והיהודים בצד האחר, 

צד האמונה, גם בפנימיות הנפש, 

מחיית עמלק שייכת בכל זמן, בכל דור, ובכל אדם, 

ואין היא שונה ממחיית עמלק בחיצוניות. 

האמונה היהודית, 

משמעה שיש כוח אלוקי שמנהיג את העולם, 

שיש השגחה פרטית על כל אדם בכל עת. 

עמלק מכניס בלב את הקרירות, וההרגשה שאין צורך להתלהב כל כך.

ואז מגיעות הספקות ,החששות, ההשערות – "אולי…", "שמא". 

גם אז מתייצב עמלק בדרך – בעקשנות, 

בקשיות העורף אשר כל כוחות הרע כולם כנוסים בתוכה, 

הוא עדיין לוחש "שמא כל זה טבע, שהרי הכל הוא טבע, אין אלוקות בעולם".

לכן המאבק עם עמלק – 'מחיית עמלק'. למחות את זכר עמלק פירושו למחוק אותו לגמרי. 

ההתמודדות אתו היא בעזרת התעלמות ממנו ומקושיותיו. עמלק, במהותו, 

אינו ניתן לשכנוע, מכיוון שטיעוניו אינם נובעים מתוך עולם של סיבה. 

אם היו נובעים מתוך סיבה והגיון, 

ברגע שהייתי מתמודד עם הסיבה ודוחה אותה, היה נמחק גם המסובב. 

חג הפורים, החג של המלחמה בעמלק, 

איננו עומד על הרציונאלי, יש את המוטיב של עדלאידע

את עמלק לא ניתן לנצח בעזרת השכל, או על ידי טענות ושכנועים. 

מוכרחים לגשת אליו במישור שאיננו מתייחס לשכל, 

אלא דוחה ומאבד אותו מכל וכל – להסתלק מן הספק.

גם את עמלק וגם את שורש עמלק שבתוכנו אנחנו מחויבים למחות מעל פני האדמה.

שבת שלום !

הצטרפי לקבוצת הערך של תובנות

 https://chat.whatsapp.com/Kgd5HEBFSHB4KOUJPg24pk

שבת שלום!

נחמה