הרגעים האלו שאנחנו לא מתכננות מראש, והם פתאום גולשים לעבר פתחנו,

מגבירים את קצב הלב בצמתים, ברגעי אמת, מול מבחני חיים – התמודדויות של תקשורת,

תלונות, תכסיסים, השפלות חוויות שאין מי שלא חוותה.

רגעים בהם יש לבחור בין התבצרות להתפשרות.

ניתן לדמות התבצרות לנעילת בוכנה –

 החלטתי! אמרתי! כך בדיוק זה יהיה…

ומאותו רגע שום טיעון הגיוני או סברה נוספת לא תשנה מילימטר !!

"והיה המחנה הנשאר לפליטה", רש"י מפרש: התקין עצמו לשלשה דברים; לדורון לתפילה ולמלחמה (בראשית לב, ט').

כל אחד פוגש בחיים את "עשיו", התמודדויות מול "אויב", "הפרעה", "רוע" "יצר רע"… כלשהם.

אותו "עשיו" מנסה לקחת משהו מאתנו, או לגרום לנו לעשות משהו שיוביל אותנו למקום לא טוב, 

להפיל אותנו ב"פח"…

הדורון: לתת משהו קטן, תוך בקרה וגבולות, כאילו 'להסכים' או להרגיע את האויב. 

כמובן שלא ניתן משהו שיפגע בנו, אלא מנחה קטנה, המביעה רצון טוב, תוך כדי שאנו שוקלים היטב את מעשנו,  שלא ניסחף.

עם הדורון באה התפילה: "אלוקי אבי אברהם… הצילני נא מיד אחי מיד עשו כי ירא אנוכי " (בראשית לב, י-יב).

יעקב אומר אני בעצם – אח – של האויב, 

ומתוך זה הוא יכול לבוא להכות אותי, כי כשעשו מנשק  צריכים להתחיל לחשוש..

יעקב הוא זה שידע חיכוך תמידי וצמוד עם כוחות הרע עוד טרם לידתו,

ובכל מעגלי חייו  כאח כחתן וכמתנהל עם משפחה גדולה ומורכבת , מלמד אותנו כיצד לנהוג ברגעי מבחן :

והשיטה שלו היא שילובים  –

 *דורון  *תפילה  *מלחמה. 

פועל בעת ובעונה אחת בשלוש מידות מנוגדות – 

דורון – מידת החסד; 

מלחמה – מידת הדין; 

תפילה – הקשורה עם מידת הרחמים.

כשנתקלים במחסום לא להתבצר, 

יש להגמיש מחשבה ולנסות כמה טקטיקות בו זמנית.

סטיבן קובי הטביע את המונח פרואקטיבי – מקדם תהליך בשונה לריאקטיבי – 

אינך יכול לשלוט באירועים, אך את יכולה לשלוט בתגובות שלך. 

אנשים פרואקטיביים במיוחד אינם מאשימים את הסביבה, או את הנסיבות אלא מוצאים תמיד דרך להתקדם ולפתור את הנדרש. 

הם סומכים על עצמם ומנסים להתרכז במעגל ההשפעה שלהם ולא במעגל הדאגה הסוגר עליהם. 

הרגל זה מקנה אחריות, יוזמה ובחירה ברמה של "אתה אדון לגורלך."

לא כדאי לבזבז אנרגיה על התבצרות, אלא לחשוב פרואקטיבי, להתארגן במצב הקיים עם מה שיש לי, להתגמש ולגבש תוכנית חלופית.

יעקב מלמד אותנו גם להתפלל והתפילה היא באמצע, בין הדורון למלחמה.

יעקב אסטרטג ומבין שיש להיערך גם לאופציה של מלחמה.

חשוב שנשאיר לעצמנו תוכנית מגירה – למלחמה – נתייחס בכבוד לגבולות שאנו מציבות  לא נטפס על עץ גבוה מדי רק כדי להתקפל,  ונזכור שכוח איום ולחץ – במקרים רבים הם תוצאה של חולשה.

יכולת לשלב תחומים סותרים זאת גמישות מחשבתית שפותחת לנו ערוצים חדשים, ובמקום לבנות חומות ומבצרים מעניקה רוך והשתלבות.