"וְכָל אִישָּׁה חַכְמַת לֵב, בְּיָדֶיהָ טָווּ; …
וְכָל הַנָּשִׁים אֲשֶׁר נָשָׂא לִבָּן אֹתָנָה בְּחָכְמָה, טָווּ אֶת הָעִזִּים. (שמות ל'ה כ'ו)
בפרשה זו מוזכרות הנשים בתואר- חכמות לב
מצטיינות בחוכמה מיוחדת-חוכמת הלב-
אשר בעזרתה הוציאו מן הכוח אל הפועל את כישרונן המיוחד.
הרב הירש:
בעוד הגברים הביאו חומרים מעובדים על ידי אחרים,
הנשים נטלו על עצמן בהתלהבות לטוות את הצמר בכבודן ובעצמן.
בעוד ששאר הנשים הכישרוניות היו מזדרזות להכין את האריגים
הנחוצים בשביל יריעות המפוארות של המשכן,
הרי הנשים החכמות יותר, דווקא בחרו במלאכת הטווייה שהיה מיועד ליריעות,
שאומנם היו פחות יפות אבל נועדו להחזיק יחד את כל המשכן –
היות והם היוו את עיקר האוהל ובבניית האוהל מתרכזת עיקר מהות האישה,
על ידי מלאכת מחשבת זו הוכיחו את אצילות נפשן ואת הרגשתן.
ואת הנשיות שלהן האמיתית ואת חכמתן המיוחדת.

הנשים החכמות טוו ישר על גבי העיזים כדי שהצמר לא יקבל טומאה בזמן מלאכת הטוויה.
ובנוסף הביאו את המראות מהמדבר ליצירת הכיור.
חכמת הלב באה לידי ביטוי גם כאשר תרמו ממיטב תכשיטיהן למלאכת המשכן,
בעוד שלמעשה העגל סרבו לתרום זהב.

הרמב"ם בספרו 'מורה נבוכים'
מביא בשילוב את תפקידי הלב ואת הדימויים שלו:

"לב הוא שם משתתף. הוא שם ללב,
האיבר אשר בו עקרון החיים של כל בעל לב…
ומכיוון שאיבר זה הוא באמצע הגוף, הושאל לאמצע של כל דבר…
כמו כן הוא שם למחשבה… לב הוא גם שם לדעה…
לב הוא גם שם לרצון… לב הוא גם שם לשכל…
'ואהבת את ה' אלוהיך בכל לבבך'
אימוץ כל כוחות הגוף כאמצעי, כשהתכלית היא ההשגה השכלית.
כי הלב התחלה ועיקרון לכל,
חכמת לב היא השילוב הייחודי בין השכל לרגש,
לכוון את שניהם ליצירה רוחנית הנובעת מתוך קרבה גדולה לקודש.

בפרשה זו יש הרבה עשיה ובניה
יחד עם זה יש חשיבות מהותית לחוכמת הלב הנלווית לכך וגם הנשים לוקחות בכך חלק.

הנצי"ב מוולוז'ין מפרש את "חכמת הלב" של הנשים לומר ש"הלב בוטח שיעשה ויצליח

מבינת הלב רואה מראש את התמונה שתתרחש בהמשך
וזה יוצר השראה לנשים שיוזמות את מעשיהן, בוטחות בדרכן ומצליחות במשימה.
כי ביכולתה של אישה להקדים אחרים בהבנת תרחיש מסוים.
לכן יכולה היא גם לבנות את ביתה על יסודות טובים, מתוך הבנה נכונה של הצרכים המתאימים לביתה שלה

אישה חכמת לב
היא זו שרואה באריג את הבגד המוכן, בשתיל את העץ המתנשא,
מסוגלת להאיר בזום על נקודה קטנה שיצרה מציאות ענק,
ובשל כך מסוגלת לגייס את כוחות נפשה לעבר התכלית
בהתלהבות ובהתרגשות
רואה צבעים תרחישים, שומעת קולות וצלילים
ומדמיינת את הבית השלם והמעוצב החל מבחירת האגרטל.
וכך תרמה אישה למשכן: "חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל כְּלִי זָהָב"
וכך מסוגלת בחוכמתה לבנות ביתה לה' כמשכן שמח ואיתן.

הצטרפי לקבוצת הערך
מבצעים והגרלות בעלי ערך בין חברות הקבוצות
בשבוע הבא הגרלה על ערכת טיפוח מפנקת מחברת עדה לזורגן בשווי 400 ₪
נעדכן בזוכה שבוע הבא.
https://chat.whatsapp.com/ETAt692T0CU2kgcv0KAV3h

 מה התדר?

נישאות או מסעות?   

רעידות אדמה…

השבוע היו רעידות אדמה בצפון ו גם באוקראינה.

מה קורה לנו כאשר מתרחשת רעידת אדמה

אירוע או תגובה לא צפויים…

"כי תישא את ראש בני ישראל"

שעת משבר, עמ"י מאבד סבלנות, אימון ואמונה,

הקב"ה מלווה אותם צעד צעד, דרך מפותלת וארוכה,

מעניק להם משען חזון ופינוקי שטח.

וכאשר רואה אותם בקלקלתם- ממשיך באהבתו אותם

ומבקש ממשה שישא וירומם אותם.

 דווקא בשעת משבר – יש לתת כתף לנופלים,

להאמין שזה זמני ולא בסיסי, לתת תנופה להתעלות והתחזקות.

לתת אופק חלון, חלום…

 לראות את העתיד שלהם משופר ומאחה קרעים.

משה רבנו אומר אחרי חטא העגל –"וְעַתָּה אִם תִּישָּׂא חַטָּאתָם".

במילים אחרות משה מבקש: " תסלח להם".

משמעויות  נוספות  ל"תישא"– נישואין,

מסע מאתגר ושמו להינשא- לקשור קשר ,להתרומם.

לכרות פירושו להוריד ולהפריד, ו"ברית" משמעה לחבר.

 "כריתת ברית"- אוקסימרון ראוי לעיון.(תקבולת ניגודית)

אם אתה רוצה את לוחות הברית, עלייך להוריד קצת מעצמך,

זה בדיוק עניין המחילה, שאחריה יש הגבהה. 

כי כאשר משחררים ומנקים כעסים ישנים,

יש אפשרות להעלות דרגה, לצאת ממקום התקיעות,

ולפתח המשך קשרים.

דבי רווקה  בת 32  המשתתפת בסדנת מודעות,

מספרת על קושי ביצירת  זוגיות.

כאשר היא נשאלת על מערכות קשרים שיש לה,

היא מספרת שאין לה שום עניין

לפתח יחסים הדוקים מדי עם אנשים סביבה,

"חברות אמת – הוא מצרך בלתי ניתן להשגה" !?

ידידות קרובה מדי עלולה להביא לפגיעה…?!

דבי פועלת מתוך אמונה מגבילה,

אמונה שהיא סוחבת אתה  מאז ספגה אכזבה במערכות קשרים,

את האכזבה היא תרגמה לבגידה, ומאז כל חלקיק קשר התופש תאוצה,

גורם לה מתח ומאיץ אותה לטרפד אותו.

דבי מגיעה לסדנא כדי ללמוד להגיע למקום של מחילה,

לניקוי ושחרור כעסים, לפיתוח אימון באנשים שלא יהיה תלוי בתוצאות,

כאשר כל מחילה תגביהה אותה ותיתן לה להיות בפרספקטיבה של צופה,

צופה! ולא שופטת!

אחת שמסוגלת לראות את הסיכוי והסיכון ביצירת קשרים,

שמבינה שיכולים לאכזב אותה אנשים מסוימים,

ולוקחת החלטה למרות הכול לנסות ולהצליח.

מתוך המקום הזה היא תחווה רגיעה ושחרור,

תחוש מרוממת ולא תלויה בהתנהלות מולה.

וכמובן תרשה לעצמה להפסיק להניח מקלות בגלגלים

בכל ניצן של קשר.

גם האנשים שמולה יחושו שאין בה חשדנות ושפיטה,

ויעבדו  בחברתה עם ערוצים פתוחים ומאפשרים.

כדי לממש כזה תהליך,

עליה להתמלא בכוחות ובעוצמה פנימיים

וגם ללמוד איך פועלים לשם כך.

קשרים… ניתוקים… מחילות …ו…חיבורים

יהיו כנראה חלק מהרפרטואר של דבי,

יחד עם זה תמיד כדאי לה לבחון

באיזה תדר היא מצליחה לשהות יותר זמן ,

וככל שתפתח את עצמה לחיבורים ותאמן את שריר האמון,

לא רק נקודת ההסתכלות  והפרשנות תשתנה,

גם כמות ורמת הניתוקים תשתנה

בתדריה החדשים תזמן קשרים איכותיים הדוקים וארוכים.

המסע הלא פשוט הזה נקרא "להינשא" להתרומם,

בין שותפים, בין אחיות, בין חברות, בין קולגות בעבודה,

עם מישהו שסמכת עליו והפר את האימון.

 משה רבנו אומר אחרי חטא העגל:

"ְעַתָּה אִם תִּישָּׂא חַטָּאתָם".

במילים אחרות, תסלח להם.

כי "נישואין" ו"מחילה" הם בר אחד.

משה מרומם אותנו,

מעניק לנו בהוראת הקב"ה המשך קשר ואימון,

מלמד אותנו שקשר גבוהה מגיע

מתוך מקום שבעצמות הנפש ולא קשור למעשים.

במפקד אין מונים את כישרונותיהם של בני האדם,

אלא את הנקודה העצמותית הפנימית השווה בכולם,

וכולם נספרים באותו אופן במחצית השקל.

הוא מעלה אותנו ממצב נמוך של  מודעות מוגבלת ותלויה,

למצב של ודאות חסרת גבולות, ודאות שאינה תלויה בשום דבר.

אז

מה קורה לך כאשר מתרחשת רעידת אדמה?

איך את נוטה להגיב?

האם את מייצרת הכללות?

האם זה השיח הפנימי?

אם נכוות בקשר אחד _כנראה כולם לא שווים אימון?

הגיעה קורונה _כל העולם השתבש?

הממשלה לא לטעמי _כל העולם השתגע?

משהו חרג מהנורמות של יושרה וצניעות- יש לפחד מכולם?

או שאנחנו מצליחות להיות נישאות מתרוממות

מגיבות לעולם מתוך אמונה שהוא טומן עבורנו טוב

וגם האנשים והאירועים שבו נפלאים,

ונכון

שיש

אנשים/ אירועים/ מצבים לא נעימים

אלו לא מעידים על הכלל.

אז את משוטטת ברובו של יום?

בנישא או כובד מסע?

מסוגלת לייצר מהמסע נישא?

מסע מוצלח!

נחמה אסולין 0529549779

הצטרפי לקבוצת התוכן והפיצי לחברותיך:

https://chat.whatsapp.com/K0ZIS053Bhf0kgtcl86uM4

אִם אֲנִי אֲנִי כִּי אַתָּה אַתָּה,
וְאַתָּה אַתָּה כִּי אֲנִי אֲנִי,
אָז אֲנִי לֹא אֲנִי וְאַתָּה לֹא אַתָּה.
אֲבָל אִם אֲנִי אֲנִי כִּי אֲנִי אֲנִי,
וְאַתָּה אַתָּה כִּי אַתָּה אַתָּה,
אָז אֲנִי אֲנִי וְאַתָּה אַתָּה.
(רבי מנחם מנדל מקוצק)

האני המזויף

מונח שטבע הפסיכולוג דונלד וויניקוט ,
מתאר אדם התופס את עצמו ומציג עצמו באופן שאינו תואם את המציאות ,
והוא מגדיר אותו כמוצלח ומועיל כל עוד הוא לא כובש את כל חלקי האישיות …
כולנו מסתתרים לעיתים אחרי צעיפים ,
כדי לא לאכזב, כדי שלא יפגשו את החלקים הפחות פוטוגניים שלנו,
כדי לרצות או לא לגלות כאב…
אנחנו חובשות מסכות ומנגנוני הגנה.
כולנו מכירות את היהודי שהולך לרופא ומספר שהוא בדיכאון ,
הרופא מפנה אותו למופע של ליצן גדול המגיע לעיירה
ואז הוא עונה לו ומה אעשה ש…אני הוא הליצן ?
יש מקרים שמסכות או לא להיות!
מרק טווין אמר שהבגדים עושים את האדם,
אמרה זו משקפת את ההבנה שהבגדים שאנו לובשים מעידים על מעמדנו הציבורי
ועל השתייכותנו החברתית ואף משפיעים על המודעות העצמית שלנו.
לבושים חיצוניים מתארים מהות אך לעיתים גם מייצרים מהות
בפרשתנו ״תצווה״ יש התייחסות מורחבת לבגדי הכהנים שנקראו ״לכבוד ולתפארת״.
במגילה מתוארים בגדי המשתתפים באופן מפורט,
גם לדעת המדרש ״כשם שקורבנות מכפרים כך הבגדים מכפרים״ (ויקרא רבה)
מכיוון שהלבוש הופך להיות חלק מזהות האדם
ויש משמעות גם ל ״להיות ״ לא רק ל ״לעשות״,
כפרה דורשת שינוי לא רק במישור המעשי בהקרבת קורבנות,
אלא גם במישור ההוויה –מי אנחנו?
מסכות הם לבושים שאנו עוטים על עצמינו אך יותר מכל הם לבושי הנפש,
והשאלה המרכזית היא -האם זה ראוי לעיתים לחבוש מסיכות,
ואולי זה לעשות שקר עם עצמנו ?
פרשת תצווה עוסקת רבות בפרטי הלבוש של הכהנים
ובאופי של מי שאמורים להיות האומנים שמייצרים אותם שנקראים חכמי לב
לא נאמר עליהם שלמדו את מלאכת התפירה/ האריגה ואומנות היצירה
אלא שהם חכמי לב
השימוש במילה "לב" בצירוף ל"חכמה"
מדגיש את האופי הפנימי של החכמה הנדרשת
אין מדובר בחכמה חיצונית שניתן ללמוד אותה באופן שכלי,
ואין מדובר בכישרון אמנותי רגיל, אלא מדובר בחוכמת לב פנימית,
כאשר מצד אחד האדם משתדל להבין את המשמעות הרוחנית של הדברים,
ומצד שני הקב"ה משפיע עליו רוח מיוחדת המאפשרת לו את ההבנה הזו.

בנפש יש כוחות שכליים ורגשיים שהם מאוחדים עם הנפש

ומה קורה אחרי שמבינים ומרגישים?
אז יש לנו את לבושי הנפש
שהם מחשבה דיבור ומעשה
והם דווקא ניתנים להחלפה ולהורדה…
לבושי הנפש הם הדרך שלנו לפנות לעולם החיצון.
כפי שבלבוש אני מחליטה מתי אני לובשת פיז'מה ומתי בגד חגיגי…
ולא תמיד הלבושים תואמים את העולם הפנימי שלנו
לעיתים אנחנו מדברות ב "פיז'מה"
כאשר יש לברור מילים מושכלות…
גם מעשינו לא תמיד תואמים את ההוויה האמיתית שלנו.
אדם יכול לעשות מעשים שלא תואמים את האמונה שלו,
וההפתעה הגדולה היא שגם המחשבה היא לא מי שאני באמת,
אדם יכול "לחיות בדמיונות", לחשוב מחשבות שהם בכלל לא הוא.
כל עניין שהוא לבוש מבטא את נפש ורוח הלובש!
גם את הערך שהוא נותן לאדם למקום או לאירוע שפוגש.
האדם על שלל בגדיו ואביזריו מייצג בד"כ את עולמו הפנימי
ומייצר אצל מי שפוגש את ההתרשמות מהמהות שלו.

בעבודתי שנים רבות עם נערות היתה לי סדנת דימוי אישי
בה הבאתי אביזרים לתלמידות ובקשתי מהן לאמר כמה מילים
בפני כל המשתתפות לפחות ב 2 סוגי לבושים…
והמעניין היה שתמיד יצאו בהפעלות מכך שסוג הבגדים
לכאורה הכתיב להם סגנון דיבור וההליכה .
כולנו יודעות שכאשר אנחנו לבושות בגדי אירוע האינטונציה
האמירות התנועות ואפילו החשיבה מקבלים באוטומט מסגרת חדשה.
יחד עם זאת, יש לזכור שקיים גם מצג שווא, עליו מספרת לנו המגילה.
אנשים שהבגד שלהם איננו מבטא דבר מאישיותם,
אנשים הלבושים בבגדי תפארה אך ריקים מתוכן,
סוג של תחפושת שאינה מעידה כלל על פנימיותו של אותו אדם.
בשבוע בה קיימת סערה ציבורית
לגבי כניסה לפרטיות של רבים מאנשי הציבור בארץ
בעקבות פרשת פגסוס כאשר התנהל מעקב,
האזנה וכניסה לפרטיות של החשודים .
ואלו האמונים על החוק חשבו להוריד מסכות מהחשודים.
ואילו הם עצמם הרכיבו מסכות של שומרי חוק ומעניקי חירות
בולטת העובדה שיש לכולנו עבודה רבה בהרכבת הפאזל הזה
ש בין נראות לפנימיות
בדרך להיות חכמי לב-
לפעול מתוך מה שמאמינים ולעשות בכוונה ובתחושת משמעות.

מה שיפה זה שלבושים מכיוון שהם משפיעים הרי שניתן אפילו באופן "קוסמטי"
לשנות וללטש ועם הזמן יהפכו לנו לקניין!
ניתן לומר שנלפ הוא מסלול שבוחן כיצד המוח שלנו מתייחס למילים
ולכן מאמן אותנו לתבניות שפה (דיבור)
שיובילו אותנו לשינוי חשיבה וממילא שינוי מעשה.
אז
מה את עושה כדי להיות יותר את ולא הדמות של האת שלך?
כיצד את מצליחה להתחבר לכוחות הנפש
לחוכמת הלב ומשם לגלות לבושים מתוקנים?
לחלופין כיצד את מסוגלת
להניח סוג של מסיכה טובה שתוביל אותך להפנים
את החלקים החיצוניים ולנשום אותם אל קרבך
עד שיהפכו להיות חלק ממך?

האדמו"ר מקוצק: ״פורים כפורים״
בשני המועדים אנו ״מתחפשים ״- השאלה – עם מה אנחנו נשארים???….