אחד מזיכרונות הילדות המכוננים של חיי 

כנערה בת 17 עולה חוזרת מארגנטינה, 

הייתי מאותן תלמידות שמשתעממות מהר, חלק מהשיעורים העברתי בלימוד 

של נושאים אהובים עלי, וחלק… בדיבורים והעברת פתקים.

לקראת מבחן נשאבתי אל החומר והבאתי ציונים מצוינים.

ברוב הפעמים צוות ההוראה ראה תוצר סופי, הדיבורים לא היו בחוצפה והחיים זרמו…

היתה לי מורה אחת שלא יכלה לשאת אפילו מצמוץ בעיניים בזמן שיעור, ונהגה להעיר לי על כל

משפט שחשבתי שהצלחתי לסנן…גם מעיניה.

יום אחד בזמן שהיא כתבה על הלוח, שמעה רחש בכיתה, מיד הסתובבה, בלי לבדוק מי זו שמדברת

הסתכלה בי בעיני הפלדה שלה ואמרה את אחד המשפטים שעד היום אני מסוגלת להרגיש את הדופק המהיר שהציף אותי  אז:

שוב את! מדברת, את שקופת שרצים עומדת מאחורייך….

כנערה "חוצניקית" עם גינוני נימוסים, כזו שלא מתחצפת או מיישרת מבט, 

רק גונבת דקות קורת רוח בתוך שיעור, נערה עם אתגרי עליה, 

בהשקעה והתרגשות ליצירת חברה חדשה, זה היה הרבה מעבר לכוחותיי.

באותו רגע סגרתי את הקלמר והילקוט וצעדתי במתינות לעבר הדלת, לעבר ביתי, נסערת, כאובה ובוחנת את ההגדרה החדשה שהמורה "סידרה" לי

נכנסתי הביתה, ופגשתי את הורי יושבים בנחת על כוס קפה.

הם התפלאו לראות אותי…

נעמדתי ואמרתי נחרצות: אני לא הולכת יותר לבית הספר!

סיפרתי את מה שקרה ופרצתי בבכי.

אבא שיחי' שהוא איש חינוך מובהק, נעמד בלי להשתהות,

שם את מעיל הרבנים שלו ואת המגבעת, ואמר לי:

ביתי כך לא מדברים לנערה שכמוך, בואי אתי כעת, אני רוצה לפגוש את המורה שלך.

לא מבינה איך נשרכתי אחריו, ידעתי שאבא יכבד אותי וגם את כל מה ששייך לבית הספר.

אבא נכנס לפרוזדור בסמינר של אלפי תלמידות, דמותו המרשימה גרמה להרבה 

לעקוב בהשתאות אחריו.

הוא נגש לחדר המורים וביקש לדבר עם המורה, אחרי חצי שעה הוא יצא מהחדר ויחד חזרנו הביתה.

בדרך הוא אמר לי:

בתי מוסדות חינוך ומורים יש לכבד!

גם תלמידים יש לכבד, ואת זה הזכרתי למורה שלך.

מעתה שתיכן תעבדו על זה.

אני יכולתי לדבר אודותייך בתחושת ביטחון כי אני יודע את ערכך, ותמיד אני כאן בשבילך.

ללא שיפוטיות, הציף אותי באהבה, הרגשתי שיש משהו ששומר עלי, 

מאמין בי וזמין לכל עניין אותו אצטרך.

לא הייתי צריכה אפילו שיספר לי מה אמר למורה והאם כיבד אותי אצלה- 

זה היה ברור לי לחלוטין.

אבא יקר הטביע בי חותם לנצח

הגמרא אומרת בתענית (ט.) ג' מתנות נתן הקב״ה לעם ישראל – 

בזכות משה זכו למן, ענני כבוד בזכות אהרון ובאר מים בזכות מרים.

ולכאורה מדוע לא עושים זכר גם למן ולבאר רק לענני כבוד.

כי מן ומים היו כורח המציאות, כדי שיוכלו להתקיים.

ענני כבוד- היו ה "אקסטרה", הדרך של הקב"ה לפנק את עמ"י.

הם היו מיישרים את הדרך, שומרים מפני בליסטראות, מיישרים בגדים…

גם אהרון בהיותו אוהב שלום ורודף שלום

נתן "אקסטרות", תחושת הגנה, שייכות, קשר ואהבה, "אוהב שלום ורודף שלום" 

אהבה בלתי מותנית מגלה את כוח מסירות הנפש, אלו הם דברים שיודעים לכבד.

עמ"י מתלונן על המן ועל המים, לעולם לא התלונן על ענני הכבוד.

כבוד שייכות פירגון אהבה בלתי מותנית

הם לא "אקסטרות"

הם הבסיס הקיומי הנפשי והרגשי.

שבת שלום!

אומנות התיווך

במסגרת היותנו מלהטות בין כובעים רבים ומגוונים בתוך בתינו, יש לנו גם את המנדט לייצר התנהלות ציבורית מאחורי הקלעים.

בבחינת לייצר את התווים ולהלחין את המנגינה, לצלילם ילכו העדרים.

כאשר הבעל והילדים חוזרים הביתה הם נגשים אלינו לספר את החוויות שעברו במשך היום, ולעיתים כאשר הם מגיעים יגעים ועמוסים, חשיבתם לעיתים שטחית או מונעת מפגיעה שחוו, כאן בדיוק המקום לייצר את השינוי הקטן בתפיסה ובפרשנות. להזיז רק מהלך קטן לעיתים אפילו במצמוץ עין, התעלמות, חצי חיוך, עקימת אף.

אדם בא לביתו להציג הישגים, לחוות דעה, לפרוק חבילות, ובדיוק בצומת הזו אנחנו שם למענם, לעיתים מאוד טרודות, אך המפגש הראשוני עם החוויה, או הצגת סוגיה, ייתן חותם למהלכים גדולים, לעיתים בתחומים אישיים אך פעמים רבות עם השלכות מכות גלים ומייצרות דפי היסטוריה.

אישה אסטרטגית מגשרת ומעצבת דרך, מתווכת ומעמיקה בחשיבה יצירתית כדי להוביל את בני ביתה לחוף מבטחים, אך יש לאישה גם את היכולת לחבוש את כובע המתווכחת, ללחוץ על כל הקלידים בדרך אל ההרס, לכוון אל האבדון ח"ו מתוך ראיה קטנונית מליאת יצרים ואנוכיות, ודי במשפט בודד כדי לייצר תמונת מצב של אדמה הפותחת פיה.

מסופר על אשתו של קורח שהייתה עשירה מאוד והייתה מתקשטת בצמידי זהב לאורך כל זרועותיה , מתפארת בפני נשות ישראל וכשהייתה פוגשת את ציפורה אשת משה הייתה לועגת לה על הישגי בעלה ומתריסה בפניה שלה אין אפילו טבעת דלה., וציפורה הייתה אומרת לה שזכתה בעושר גדול יותר שזו התורה שנקראת על שמו של בעלה משה!
לימים כשה' הביא למשה את הלוחות מאבן הסנפיריון שהיא האבן היקרה בעולם , אמר לו: "פסול לך" , תשמור את הפסולת , משה נתן אותה לציפורה כדי שתכין לעצמה טבעת אצל אהליאב שמאוד התפעל ואמר לה שזו האבן היקרה ביותר בעולם.
וכשציפורה ענדה את הטבעת , עזבו הנשים את אשתו של קורח ורצו לראות את האבן בטבעתה של ציפורה.

אשתו של קרח שנעלבה , רצה לבעלה אכולת קנאה והסיתה את בעלה למחלוקת כנגד משה.

לעומתה- אשתו של און בן פלט כאשר בעלה הגיע הביתה וסיפר לה את הטענה של קרח על הפרת שוויון הזכויות, וכיצד אפשרי שמשה יקבל מתנות לאין ערוך מקורח, היא הבינה שכדי להוציא את בעלה מהמרתון אליו נכנס, עליה להתעמק, לא אמרה לו_תעזוב זה סתם שטויות, אלא האירה לו כיוון חדש, אמרה לו שבכל צורה הוא לא ירוויח לעצמו כלום אז למה לו להתאמץ, היא לא הסתפקה בכך, היא הבינה שלקרח יש השפעה גדולה על בעלה ולכן מנעה לחלוטין משליחיו של קורח להתקרב לביתה, אישה חכמה זו השכילה בחכמתה להרחיק את בעלה מהמחלוקת ובכך הצילה אותו ואת כל ביתה !
נאמר :
’חכמת נשים בנתה ביתה" אשתו של און בן פלת , "ואיוולת בידה תהרסנו" אשתו של קרח.
כדאי שניקח את אומנות התיווך ולא את פלך הוויכוח
#מתווכת- קושרת אורגת מעלימה מרעיפה?
#מתווכחת- מתנצחת מציתה אש מעוררת תסיסה?
היכן את/ אני/ אישה?

שבת שלום
מנחמה אסולין

כל משימה אליה אנחנו יוצאות יכולה להתבסס על "שלח" או על "חלש"

בפרשתנו "שלח" המרגלים נכנסים נבהלים ושבים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות…
"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר י"ג) ומכניסים בעם פחד.

בפרשת "בשלח" עם ישראל עומד מול ים סוף. סביבו מדבר גדול, מאחורה – חיל פרעה רודף אחריהם. "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יהוה "…

ובפרשת "וישלח" יעקב פוחד מעשיו ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו

בשלושת הפרשות שיש בהם שלח מדובר על פחד גדול.

כאשר יש לנו שליחות מיד מתגנב לו היצר בדמות "חרדה" לכן גדול המצווה ועושה

ואז מתחילה העבודה שלנו האם להיות בהרגשה של "חלש" או "חזק"

כאשר נתחבר לשליחות חיינו וליעוד לשמו אנחנו בעולם נוכל להגמיש כל "איך"
גם מצבים מאתגרים שמתרחשים עלינו הם תכנית מדויקת וזה מסע שמאורגן לנו וכנראה גם עבורנו.

לתחושת ההתגברות וההתחברות קוראים חוסן.

חוסן בא לידי ביטוי במיוחד במצבים משתנים, שיוצרים חוסר וודאות ותלישות,
ומעמידים את האדם במבחן אמונה.

אנחנו בזמן שיש בו חשש מהבלתי ידוע והמוכר,
נענעו לנו את השטיח ואנחנו אמורים לבחור כעת: חלש או שלח.

בשיחות רעים תבדקי מה השובל שאת משאירה אחרי לכתך?
חרדה, לחץ, תיאור מצבי אימה, תחושת לא נודע?
לחלופין האם את זו שמפזרת מילים מעודדות מחזקות מרפאות?

מאחלת
הרבה שלח פחות חלש הרבה בריאות ושפיות.

נחמה אסולין