עֵת
נִיקּוּי קְבָצִים מִרְגָשׁוֹת טִינָה מִכְּעָסִים
מִחֶשְׁבּוֹנוֹת מִמַּחֲשָׁבוֹת מִשֹּׁנָאִים
סְלִיחָה מְחִילָה וְהַחְלָמָה בְּכָל הָרְבָדִים
נִיקּוּי קְבָצִים גּוֹאִים גּוֹעִים גּוֹעֲשִׁים
עֵת עוֹמֵס הַקְּבָצִים מִשְׁתַּפֵּל עַל גְּדוֹתָיו
סוֹף שָׁנָה מְדַשְׁדֵּשׁ לִקְרַאת זוֹ שֶׁבְּעִקְבוֹתָיו
נִיקּוּי קְבָצִים מֻתָּרִים מְיֻתָּרִים
אֲזוֹרֵי נוֹחוּת, נְכוּת, אוֹסֵף הֶרְגֵּלִים
הֲנָחוֹת יְסוֹד, פָּרָדִיגְמוֹת, פְּצָעִים פְּתוּחִים…
מַחֲשָׁבוֹת מַטְרִידוֹת הַלּוֹכְדוֹת בָּרֶשֶׁת
הַגּוֹרְמוֹת לְכָל דַּג רְקָק/ שָׁמֵן לַעֲלוֹת בָּרֶשֶׁת
לַחֲסֹם מַעֲבָר לְכָל הַדּוֹרֵשׁ אֲרֶשֶׁת
עֵת לְנַקּוֹת הַמְּיֻתָּר הָעֹדֶף הַמּוֻגְזָם
קָבְצֵי זֶבֶל בְּלִיל אַפְּלִיקַצְיוֹת לֹא מֻתְאָם
קָבְצֵי זִיכָּרוֹן עָגוּם מְעֻמְעָם
שְׁלַל תְּמוּנוֹת מְמֻזְעָר
מְשַׁפְּרֵי חַיִּים שֶׁהָפְכוּ לָאֶתְגָּר…
כִּי
מֵרֹב עֵצִים לֹא רוֹאִים
מֵרֹב עוֹמֵס לֹא מַרְגִּישִׁים
מֵרֹב מֵידָע כְּלוּם לֹא נִשְׁלַף
מֵרֹב כְּעָסִים כָּל טִיפָּה מַכְרִיעָה הַכַּף
מֵרֹב מְשִׂימוֹת כּוֹרֵעַ הַמַּדָּף…
מֵרֹב חֲבֵרִים הַקְּרוֹבִים מִתְפַסְפְסִים
מֵרֹב עִסּוּקִים הַצְּמוּדִים מֻוזְנָחִים
וְהָרֶשֶׁת מוּצֶפֶת בְּמִתְפָּאֲרִים בְּאֹפֶן פָּתֵטִי
וּלְעִתִּים הַדֶּשֶׁא יָרֹק יוֹתֵר אֲבָל… סִינְטֵטִי
וְהַחַיִּים מַכְתִּיבִים קֶצֶב הָזוּי
וְהַפְּנִים מִתְפַּקֵּעַ מְבַקֵּשׁ פִּיצּוּי…
וְהַחֹור בַּכִּיס עֲמוּס לְהַכְעִיס
וְהָרֵיקָנוּת מִטְעָן כָּבֵד מֵהַבָּסִיס
הִגִּיעַ זְמַן
לֶאֱסֹף הַקְּבָצִים- קְשׁוּרִים בְּשַׂקִּיקִים
לְהַשְׁלִיכָם עַד יַהַפְכוּ לִרְסִיסִים מִתְנַדְּפִים
נִיקּוּי קְבָצִים מִרְגָשׁוֹת טִינָה מִכְּעָסִים
מִחֶשְׁבּוֹנוֹת מִמַּחֲשָׁבוֹת מִשֹּׁנָאִים
סְלִיחָה מְחִילָה וְהַחְלָמָה בְּכָל הָרְבָדִים
לְפָנוֹת מַדָּפִים לְהַתְחָלָה מִתְחַדֶּשֶׁת
מֵהַשָּׁנָה הַגּוֹאָה גּוֹעָה גּוֹעֶשֶׁת…
עלה של זית
עֵת נִיקּוּי קְבָצִים מִרְגָשׁוֹת טִינָה מִכְּעָסִיםמִחֶשְׁבּוֹנוֹת מִמַּחֲשָׁבוֹת מִשֹּׁנָאִיםסְלִיחָה מְחִילָה וְהַחְלָמָה בְּכָל הָרְבָדִים נִיקּוּי קְבָצִים גּוֹאִים גּוֹעִים גּוֹעֲשִׁיםעֵת עוֹמֵס הַקְּבָצִים מִשְׁתַּפֵּל עַל גְּדוֹתָיוסוֹף שָׁנָה מְדַשְׁדֵּשׁ לִקְרַאת
וישלח/ מתבצרת או מתגמשת?
הרגעים האלו שאנחנו לא מתכננות מראש, והם פתאום גולשים לעבר פתחנו, מגבירים את קצב הלב בצמתים , ברגעי אמת, מול מבחני חיים – התמודדויות של תקשורת, תלונות, תכסיסים, השפלות חוויות שאין מי שלא חוותה.
רגעים בהם יש לבחור בין התבצרות להתפשרות.
ניתן לדמות התבצרות לנעילת בוכנה – החלטתי! אמרתי! כך בדיוק זה יהיה…
ומאותו רגע שום טיעון הגיוני או סברה נוספת לא תשנה מילימטר !!
ויצא/ אגרסיבית או אסרטיבית?
בשבועות האחרונים פגשנו אלימות רבה ובתגובות ללא פרופורציה,
עד כדי רצח במעבר חציה, זה הזמן *להבריג* נורמות תקשורת נכונות.
הגבול הדק בין אסרטיביות לאגרסיביות זה בדיוק הפער בין נעימות לאלימות.
ההתנהלות האסרטיבית של יעקב רחל ולאה מלמדים אותנו-
האזינו/ הציר שבין הזיכרון לשכחה
האזינו/ הציר שבין הזיכרון לשכחה "צוּר יְלָדְךָ, תֶּשִׁי וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ" מסתיימים להם ימי ההערכות לקראת הכניסה לארץ ישראל משה רבנו בוחר להעביר מסר אל
עת
עלה של זית זמן מבול הכל לא ברור מאוד בהול עם שלם ספון בתיבת ביתו כואב חרד מייחל לשלוותו צופה לחלון בערגה, לתור אחר ארץ
ויקרא/ "אז מה?" "אז למה?" שבת זכור
ויקרא/ "אז מה?" "אז למה?" שבת זכור בפרשת זכור אנחנו מצווים למחוק כל זכר מעמלק למה דווקא עמלק? הרי היו לנו שונאים לרוב? יש שני
