את אישה משפיעה?
איך הדיבור שלך עם "כסף"?
משפיעות, מאמנות ומטפלות ,
ואני מתכוונת לרציניות שבהן, זה עם משקיען, למדן ללא הפסקה,
עם כמויות אדירות של ערכים, מצפון, מצפן, רצון אינסופי לעזור, תחושת אלטרואיזם, אמפתיה.
וכן במקצוע כזה לא מספיק רק נשמה טובה.
צריך כאן ידע, לוגיקה, יכולת ניתוח, צירוף והובלה, ערנות לדברים נסתרים מהעין, עבודה על ניקיון פנימי, יכולת לשרטט עולם מתחדש, לייצר תקווה, להטעין באנרגיות.
מהצד השני
נמצאים אנשים תקועים בעניין מטריד, ו/ או שקועים בבוץ חייהם, וחוששים לבקש עזרה,
חוככים בדעתם חודשים רבים האם לפנות לסיוע, עד שהאתגר מציף כל חלקה בחייהם,
הם מדלגים את מחסום הבושה, ומגיעים כמעט ללא אוויר כ מתוך צוואר בקבוק,
דרוכים ומלאי ציפיות לאותה אחת שתצליח לדייק להם את הכאב, לשלוף אותם מהבעיה או את הבעיה מהם ואם אפשר…
בהינף יד..🙄

כמובן שהציפיות והחלומות שהם סוחבים בכיסם יכולים למלא אולם שלם.
וזה בדיוק הצורך האדיר למקצוע שלכן.

אך מפגש טיפול/ אימון/ הנחיה,
אינו שיעור פרטני לקידום,
זה גם לא ידע מקצועי שיש להעביר, או אומנות שיש להנחיל.
זה סך כישורים, מיומנויות, תחומי ידע, מקבץ ערכים, תכונות אופי ועוצמות פנימיות.
חלקם מתנת ה', חלקם הגדול נרכש במאמץ ובסכומים גדולים.
ויש מצב סביר שעדיין קיימת ישיבה על ספסל הלימודים, רכישת ידע ותעודות מתמשכת לנצח….
תיארתי מעט מהדינמיקה שמתרחשת מעל ומתחת לפני השטח….ואחרי כל זה,
יושבת על הכורסא מטפלת- אישה נבונה ואיכותית שפעמים רבות
סופרת את השקלים כדי לרכוש מיומנויות נוספות לרווחת המתאמן / המטופל הבא
ועוד יותר
יוצאת שעות רבות מהבית ומשאירה את בני הבית במקום כלכלי ירוד, כאשר היא מטפלת בתחלואי אנשים שחלקם מגיעים מאתגרים כלכליים שדוחקים ולעיתים מובילים למצבי קצה רגשיים.
תודעת שפע

האם דווקא אנחנו שפוגשות פעמים רבות את הקשיים לא מצליחות לייצר לעצמנו שפע?

רבות מאתנו מתכווצות כשעולה במוחנו תמונה של אדם אוהב כסף, נוטות לחשוב שזה חמדני ולא אצילי לשאוף להיות עשיר.
במיוחד לאלו מאיתנו שרוצות להציל את העולם, לרוב "כסף"מרגיש כמו מילה מלוכלכת.
"בתוך עמי אנוכי יושבת"
מכירה מקום זה בנפש, שוטטתי במחוזות האלו ועדיין מדי פעם מוצאת את עצמי שם
הגעתי למספר תובנות, ורוצה לחלוק אתכן חברותי למקצוע:

💫 אני לא מאמינה שכסף קונה עושר,
מאמינה שזה יאפשר לנו לשרת את העולם בצורה טובה יותר, במיוחד אם הקריירה שלי מרוכזת סביב עשיית טוב
💫 אני יכולה להאמין שזה אצילי לעבוד בחינם או במחיר נמוך ולעזור לאלו שזקוקים לעזרה
אבל אין שום עניין אצילי בחוסר יכולת שלי לאפשר לילדי לימודים, או לשלם על דיור מתאים.
💫 עלי להבין יותר את הליבה שלי, את הערך הייחודי שאני מביאה לעולם סביבי, עליו ישלמו
ואז אדע גם לבקש זאת
💫 עם כסף אני יכולה להשפיע טוב בעולם שזה בסיס השליחות שלי, יכול לתרום לצדקה ולתמוך בקהילה המקומית שלי ועוד

💫 עם כסף אאפשר לילדי נתוני פתיחה טובים יותר לממש את ייעודם בעולם.
💫 כסף פותח אפשרויות ולא מניח גבולות- הוא חיוני לתמוך בחזון בייעוד ובשליחות שלי

ועדיין כאשר אני קוראת כמה פעמים כתבתי את המילה כסף אני פשוט מתכווצת– אלא שאני עושה אתכן את התיקון קבל עם ועדה,
מאמינה שאנחנו יכולות להיפטר מהמטענים שאנחנו נושאים סביב כסף.

הרמח"ל כותב שהדרך לשפע מבוססת על שלוש מילים עיקריות

"צריך שיתעוררו הם אליו, ויתקרבו לו, ויבקשו פניו"
למה הקב"ה לא מוריד שפע – בלי שנבקש?

'יתעוררו':
כדי לקבל 'שפע' יש- 'להגיש בקשה'!
את מתעוררת לבקש – הקב"ה מתעורר לתת!
'יתקרבו':
את צריכה לעשות את הצעד הראשון:
"להיכנס עימו בדברים", ע"י תפילה
הקב"ה רוצה להיטיב, לכן הוא ציווה – שנתפלל אליו!
'ויבקשו':
את מבינה שהוא היחיד לעזור לך? תבקשי ממנו!
הקב"ה שמח שאת מבקשת ממנו, והוא – רוצה למלא בקשתך
אומר הרמח"ל: "וכפי התעוררותם – כן ימשך אליהם שפע!"
שפע מגיע ביחס ישיר – להתעוררות שלך!
.
את מרגישה לא ראויה לקבל שפע?
הקב"ה לא בודק, כי הוא 'חפץ' להיטיב לך – רק תבקשי ממנו!
הרמח"ל – "ואם לא יתעוררו – לא יימשך להם".

תכווני את ה'ווייז' לכתובת הנכונה…

אז זה הזמן לדעת לתת לעולם מתודעת השפע הפרטית שלך.

ותודעת שפע זה תדר לגור בו- שפה , מחשבה, התכווננות.

שפע הוא לא עניין שקורה לך, אלא עניין שאת קורת/ קוראת לו.
הדרך לשפע סלולה לך…
וכך: יושפע לך שפע רב בכל העולמות…

ללא חפירות דקירות תהיות ודרישות אין קץ
חינוך
זה רק להוריד את הרגל מהגז… את האבק המכסה את העצמיות של הילד,
מרגע זה שילד מבין שמעמדו לא נמדד ע"פ הישגיו וכישלונותיו,
הוא יגלה את הפוטנציאל העצמי שלו,
ויצטרך רק תיווך לכלים בהתמודדות עם רגשות.

האם
ילד שלא הכין שיעורי בית, שכחן או עסוק בפיתוח כישרונות אחרים?
ילד שהתחצף, חסר גבולות או קורא לעזרה?
תלמיד שהישגיו נמוכים, עצלן/ חלמן או איש הגות עתידי?
ילד שמפרק מוצרים ומכשירים מופרע או יצרן פטנטים עתידי?

היכן האיזון הדק בין חינוך לאילוף? בין מסגרת לבין תא לחץ?
האם משפטים שאנחנו כהורים זורקים לחלל העולם מיועדים לשחרר לנו לחצים,
או להניע ילדים לפעולה מהמקום הפנימי שלהם?
ימים של סיום שנה היסטורי (הסטרי?….) שבחלקה הגדול ההורים היו גם מורים,
מתחדדת השאלה, מה התפקיד שלנו כהורים?
איך אנחנו מגדירים את הילד שלנו?
והייתי מוסיפה איך אנחנו מגדירים את הנכד שלנו?
כסבים וסבתות יש לנו תפקיד מרכזי עיצוב חינוכי, הוא כולל מנוע הפעלה רב דורי.

בזמן השואה חי האדמו"ר מפיאסצנה שכתבין הם לחלוטין ספרי מודעות כאילו נלקחו מה "ניואייג'"
וחלקם התגלו ע"י פועל פולני שמצא אותם טמונים באדמה
הוא כותב:
הַמַּטָּרָה הָעִקָּרִית שֶׁל הַחִנּוּךְ הִיא לַעֲזֹר לַיֶּלֶד לְגַלּוֹת
אֶת הַכּוֹחוֹת הַפְּנִימִיִּים שֶׁלּוֹ, לַעֲזֹר לוֹ לְמַמֵּשׁ אֶת הַפּוֹטֶנְצְיָאל.
הָאָדָם עַצְמוֹ חַי זְמַן קָצוּב. אוּלָם בְּאֶמְצָעוּת חִנּוּךְ יְלָדָיו
הוּא יָכוֹל לְגַלּוֹת אֶת הַנִּצְחִיּוּת, אֶת הַהִתְחַדְּשׁוּת וְהַשְּׁלֵמוּת.
הַחִנּוּךְ מְגַלָּה בַּיְּלָדִים כּוֹחַ פְּנִימִי, עָמֹק וְאֵינְסוֹפִי.

התפקיד שלנו הוא להסיר את הצעיפים המכסים את העצמיות של הילד ללא שפיטה,
ללמד אותם להיות במודעות ולהקשיב לרגשות שלהם, ולהבין שבהתמודדות עם הרגשות, טמון הניצחון שלהם.

להקנות לילד פינה חמה בבית ובלב, זה המטען שאפשרי להעניק גם כאשר בתי הספר סגורים.
למידה היום מצויה בעולם באלפי צורות.
כאשר המנוע הפנימי של ילד יוביל אותו אל אשר אהבה נפשו,
כאשר ידע להשתמש באנרגיות ליצר עניינים פרואקטיביים,
ולא יהיה עסוק בהתחפרות במצבים רגשיים סבוכים.
נמצא אותו בקצב שלו, מממש את שליחות חייו, מתוך אמונה דבקות והשתוקקות.
מצרפת כאן קובץ רגשות
בקובץ זה השתמשתי בהיותי יועצת חינוכית, כמורה לכישורי חיים, כמחנכת וכמנחת סדנאות.
סימון הרגש המעיק הבנה שהוא מהווה מכשול בדרך למטרה המסומנת, ותיקון או וויסות שלו הוא הניצחון אליו יש לשאוף כל רגע מחדש.

ימים של סוף שנה הם מקבץ תמונות מסכמות וכולם נחת,
מסיבות סוף שנה, תעודות ומפגשים.
לראות להתרגש, לאהוב מה שיש ולבקש עוד מהטוב הזה.

פָּשׁוּט לִהְיוֹת