בפרשת זכור

אנחנו מצווים למחוק כל זכר מעמלק

למה דווקא עמלק? הרי היו לנו שונאים לרוב?

יש שני סוגי ספקות

יש אנשים שיש להם ספק, ניתן להסביר להם בהגיון ולסבר את אוזנם.

שורש עמלק הוא הספק שאינו זקוק לנימוקים,

עקשנות שגורמת לאדם לשאול תמיד ובכל מצב: 

"אז מה?", "אז למה?".

שנאתו של המן באה מאותו שורש,

מרדכי הרגיז את המן באופן פרטי, 

ואילו המן מכליל את כל "עם מרדכי", 

שנאה בסיסית כלפי ישראל.

"עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", 

"ודתיהם שונות מכל עם, ואת דתי המלך אינם עושים" –

(אנטישמיים שבכל הדורות) 

השנאה של המן למרדכי היא שנאה עקרונית, 

כולם עומדים בצד אחד, והיהודים בצד האחר, 

צד האמונה, גם בפנימיות הנפש, 

מחיית עמלק שייכת בכל זמן, בכל דור, ובכל אדם, 

ואין היא שונה ממחיית עמלק בחיצוניות. 

האמונה היהודית, 

משמעה שיש כוח אלוקי שמנהיג את העולם, 

שיש השגחה פרטית על כל אדם בכל עת. 

עמלק מכניס בלב את הקרירות, וההרגשה שאין צורך להתלהב כל כך.

ואז מגיעות הספקות ,החששות, ההשערות – "אולי…", "שמא". 

גם אז מתייצב עמלק בדרך – בעקשנות, 

בקשיות העורף אשר כל כוחות הרע כולם כנוסים בתוכה, 

הוא עדיין לוחש "שמא כל זה טבע, שהרי הכל הוא טבע, אין אלוקות בעולם".

לכן המאבק עם עמלק – 'מחיית עמלק'. למחות את זכר עמלק פירושו למחוק אותו לגמרי. 

ההתמודדות אתו היא בעזרת התעלמות ממנו ומקושיותיו. עמלק, במהותו, 

אינו ניתן לשכנוע, מכיוון שטיעוניו אינם נובעים מתוך עולם של סיבה. 

אם היו נובעים מתוך סיבה והגיון, 

ברגע שהייתי מתמודד עם הסיבה ודוחה אותה, היה נמחק גם המסובב. 

חג הפורים, החג של המלחמה בעמלק, 

איננו עומד על הרציונאלי, יש את המוטיב של עדלאידע

את עמלק לא ניתן לנצח בעזרת השכל, או על ידי טענות ושכנועים. 

מוכרחים לגשת אליו במישור שאיננו מתייחס לשכל, 

אלא דוחה ומאבד אותו מכל וכל – להסתלק מן הספק.

גם את עמלק וגם את שורש עמלק שבתוכנו אנחנו מחויבים למחות מעל פני האדמה.

שבת שלום !

הצטרפי לקבוצת הערך של תובנות

 https://chat.whatsapp.com/Kgd5HEBFSHB4KOUJPg24pk

שבת שלום!

נחמה