רחל אמנו כמנהיגה / משלבת ניגודים

שקטה, עדינה, נשית, נחרצת, נזעקת, לא מוותרת, מוותרת? הכל ביחד!

רחל בכל אחד ממעגלי חייה-כבת כאחות כאישה כאימא וכאימא לאומה-

בכל התפקידים מצטיירת כמנהיגה.

מנהיג-

אחריות: א-אני – אח – אחר – אחרי – אחריו – אחריות

לכאורה תכונותיה של רחל מנוגדים למושג מנהיגות.

שקטה-אבן החושן של שבט בנימין-ישפה –יש פה אין צורך להשתמש בו בקצב,

וותרנית –היום נקרא לזה –לא מרפקנית לא מסדרת לובי מפעילה קשרים,

סבלנית מסוגלת להיות במקום של התהליך לא רק לראות יעדים.

לא שמה את עצמה במרכז.

בקיצור נשים היום מתלוננות אני עובדת ולא רואים אותי.

אם אורח נכנס לבית לא מתרשם מהיסודות…

ובכל אופן מנהיגה לדורות. משכן כבוד בלבבנו וכשיש לנו מצוקה אנו יודעות את הכתובת.

 

א-אני

מנהיג הוא מי שלוקח אחריות על חייו-יש לו חוזה- תיאום צפיות-גי פי אס-יעד עם תחנות בינים.

רחל בת לאבא שלפי הקריטריונים של היום לא היתה מתקבלת לשום סמינר.

כבת –מגלה מנהיגות בקו חשיבה-לא הולכת בתלם-אביה מעדיף לשדכה עם יעקב הצדיק כדי שלא תשפר את עשיו.

לרחל תוכנית חיים ועבודה פרטית.

במקום שאדם עושה עבודה עם עצמו שם זה משליך על הזולת-מנהיגות.

רחל מגיעה לדרגה ששום אישה לא הגיעה אליה היא רגל רביעית במרכבה יחד עם שלושת האבות-אחר כך דוד המלך מחליף אותה שניהם בבחינת ספירת המלכות.

אסתר גם היתה בבחינת מלכות- דוד אסתר ורחל מדמים אותם לאילה-

 למנצח על אילת השחר –אסתר.

אסתר ורחל – שתיהן מוסרות את עצמן למען הכלל –אסתר מוותרת על מרדכי ורחל מוותרת על יעקב-

נשים מתחברות אל הנפש-גברים מחוברים לתכלית-לכן הם יכולים להניח לכאב הצידה ולבצע עניינים בצורה שכלתנית-

כאיל תערוג על אפיקי מים-

גם זכר וגם נקבה-האיילה מצטערת מאוד בלידתה וקוראת בשבעים קולות אל ה' כאשר יש בצורת באות כל החיות אל האילה ומבקשות שמהמקום שהיא נמצאת תתפלל אל ה' או אז היא לובשת שריון גברי שמה את הכאב בצד וחושבת על התכלית-מוסרת את הנפש למען הכלל

רחל סבלה ומתה בלידה-כאשר אבדתי אבדתי קולה של אסתר וקולה של רחל

הקללה לאדם הראשון היתה-בזיעת אפיך…

מקומו לתקן העולם בלי להתחשב במציאות

לחוה בצער תלדי בנים אישה חשה על בשרה את הכאב שם התיקון שלה

ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון

התכללות הזכר בנקבה, כאשר נולד ומתעורר "איש" בתוך האשה, היא המביאה את הגאולה לעולם.
האיש החיצוני אל המלכות, אשר אומרים לה כי יכול הוא לגאול – "ולציון יאמר איש" – אינו רגיש למציאות באמת, ולפי שאינו חש במצוקותיה על בשרו, אין כל חידוש בהתיחסותו לכלל. גם על עצם היחס כמעט וניתן לומר כי הוא קר ומנוכר, יחס ביצועיסטי וחסר סבלנות.

אמנם, האיש אשר נולד באשה עצמה – "ואיש יולד בה" – מעלה את האשה למעלה מן האיש החיצוני לה – "והוא יכוננה עליון". איש זה הוא כח הגאולה שבמציאות עצמה, להתגבר על מציאותה הכואבת אך הפרטית, ומתוך הסקה ממצוקתה האישית על מצוקת העולם, לגאול את העולם ברגישות אמיתית לכאבו ולצרכיו.

מהפך מאשה לאיש – גם אצל גברים; מגאולת הפרט לגאולת הכלל

על פי כל הדברים שלעיל, נראה כי עבודת ה"אילה" שייכת לנשים דווקא. אמנם, אנו יכולים להבין את ביטוים של הדברים בעבודת ה' הפרטית של כל אדם, ובכך "לאפשר" גם לגברים להשתתף בעבודת ה' בדרכה של ה"אילה".

הצד הנשי בכל אדם, הוא צד המקבל שבו. כל עוד נועדה העבודה למלא את חסרונו של האדם ולהפיג את כאביו – היא עבודה "נשית". גם כאשר מגמת העבודה היא קבלת אור אלקי נעלה ביותר, כל עוד היא מכוונת אל האני האישי, נשאר האדם בגדר מקבל – בגדר של "אשה". כאשר מסוגל האדם להעביר את נקודת הכובד של עבודתו מהרווח האישי (אף הרוחני) שלו, אל רצון לגאול את עמו מן הגלות, הוא עובר ממצב נפשי של מקבל, למצב של משפיע – הוא נהפך מאשה לאיש.

התפילה – על השכינה

עבודת הנפש של היציאה מן הצורך העצמי אל גאולת הכלל והשכינה, צריכה להתגלות בתפילה דווקא. כפי שהאילה פוסקת מלזעוק על צער הלידה שלה ומתפללת על העולם, כך מופיעים הדברים בעבודת התפילה של כל אדם. כאשר האדם מסוגל לפנות את לבו ממצוקותיו האישיות, ולהתפלל על צער השכינה, הוא עובד את ה' כאילה.

כאשר האדם מסוגל להפוך את "ציר הלידה" לתפילה על הכלל, נעשה הציר "ציר נאמן לשולחיו". כאן מכיר האדם כי בציר שפקד אותו טמונה היתה שליחות אמיתית, ואז הופך הציר מתחושה פרטית שלו לכל מהותו כשליח הציבור בתפילתו לפני ה'.

אשה – איש – אשה

היציאה מגדרי ה"אשה" להיות "איש" היא מהלך של רצוא, של יציאה מגדרי העולם והתעלמות ממנו, תוך כדי ריצה והתמסרות לאלקות. אמנם, לאחר כל מהלך של רצוא חייבת לבוא תנועה של שוב, כניסה חזרה אל גדרי המציאות. לאחר שה"אשה" הפכה ל"איש" היא חוזרת להיות אשה החשה את המציאות מבפנים,

המהלך המתואר כאן הוא מהלך של אשה – איש – אשה. מהלך זה מכוון כנגד שלוש "דמויות האילה"

. והנה פלא, כאשר כותבים אנו את השם דויד מלא, כפי שהוא מופיע בדברי הימים, הרי שרחל – דויד – אסתר עולה בדיוק אשה – איש – אשה!

דוד המלך וסוד ה"אילה"

המיצג את ספירת המלכות (וממילא, הוא הגבר המיצג ביותר את תכונות האשה-המקבל).

כאשר אנו מקבילים את דוד לרחל ואסתר, עלינו להסביר כי דוד הוא האיש הרגיש אשר "מזניח" את תחושותיו האישיות על מנת לחוש בכאב עם ישראל כולו. את הפסוק "ולבי חלל בקרבי" נבין כאומר שדוד הרג את יצרו לחוש במציאותו הפרטית, על מנת לעסוק במנהיגות 'קרה' ומתקנת.

על ידי עבודת האילה – בשורת הגאולה

עבודתה של האילה היא העבודה המבשרת על ביאת הגאולה. כבר הזכרנו בפנים כמה מהדברים בהם מתאפינת עבודה זו, אשר הם מסממניה המובהקים של הגאולה. גם בעצם ענין האילה מוצאים אנו קשר לגאולה העתידה. האילה השלוחה לתת אמרי שפר, היא היא אליה הנביא הבא לבשר את בשורת הגאולה.

זה הא של אחריות- עבודתה האישית שלרחל.

 

כאחות –

רחל השקטה הצנועה –מובילה שינוי-מנהיגה היום נשים מנהיגות מדברות מתנהלות ומבקשות בזהות גברית –

אישה בדכ היא שקטה וענוגה אך כשהיא חשה שיש מקום לעורר עניין אידיאולוגי היא מדברת בנחרצות ובעוצמה

אחריו- להצמד לדמות רוחנית-ר אליעזר בן הורקנוס לא אמר דבר שלא שמע מפי רבו— ר יוחנן שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו הלל הזקן—

האם לא חידשו— אלא שתמיד חשבו מה היה אומר במצב זה- מנהיגים ענקיים – אחריו

רחל כאיל תערוג-

אח-אחרי שאדם לוקח אחריות על עצמו –תפקידו לקחת אחריות על סביבתו הקרובה-רחל כאחות לרבקה מוותרת על העולם הזה על חלום להיות חלק מהשבטים

רחל מנהיגה יוצאת מעצמה  רחל השקטה והצנועה- מובילה שינוי אך מביאה איתה את האוהל את החלק הנשי-משנה סידרי עולם תחת עיניו הפקוחות של לבן מבלי לתאם עם ארוסה יעקב.

משנה סדרי עולם.

 

אחר– אמא לאומה-

לרחל יש מסירות נפש –זה קשור לעצם הנפש-לכן מאז רחל הלאום נקבע על ידי האם.

כאשר אותה אישה מוותרת רכה וענוגה חשה שהיא בצומתה הנראית לה חשובה נחלצת חושים ובעוז ובאומץ עושה מהפכים

לא מוותרת על כבוד אחותה

לא מוותרת-הבה לי בנים

לא מוותרת לאביה על הטרפים

לא מוותרת-עד שנאמר לה מנעי קולך מבכי.

האדמו"ר הזקן ראה משהו טובע בבוץ מהחלון-…

להתלכלך למען כלל ישראל

 

אחרי – דמות לחיקוי-

מה זה בשבילנו היום למסור את הנפש זה למסור את הרצונות של הנפש הבהמית שלנו לוותר על זמן כח וכסף על האגו על הדעתנות-על החלקים הגבריים-כי גם אם מדי פעם אנו מגיעות לצומת ושם עלינו להיות בחלק הנותן מיד עלינו לחזור למחוזותינו.

המהר"מ מפאנו מגדולי חכמי איטליה לפני מאות שנים כותב ראיון מעניין שישפוך אור על ענייננו ומסביר מה הכוונה לפסוק

"נפלאתה  אהבתך לי יהונתן יותר מאהבת נשים", הוא קושר זאת לשתי נשים דגולות רחל ולאה

יהונתן מסכם עם דוד על סימני התראה ואזהרה מפני שאול אביו, ע"י שליחת החצים בידי הנער עד למקום זה או אחר, כדי שדוד לא יפגע ויהיה בטוח מבחינה פיזית. הוא מסכן את עצמו, מוותר על כל עתידו כמלך ישראל

אהבה כזו שאדם מוכן להקריב את כל עתידו למען האחר הוא דבר פלאי ולא רק מיוחד. ולכן אומר דוד המלך בקינתו על יהונתן "נפלאתה אהבתך לי" במשמעות פילאית של חידה ופליאה בעיני מהיכן לקחת את הכוחות ותעצומות הנפש לאהוב, עד כדי הוויתור על כל עתידך? ותשובתי לכך אומר דוד המלך היא – "מאהבת נשים" זו מעין שאלה ותשובה ששואל דוד ועונה.                       

 

היו לנו סבתות הרבה לפני זמננו רחל ולאה. מסבתא רחל יצא בנימין ולאחר מכן בהמשך הדורות יצא שאול המלך שהוא אביך, אתה יהונתן אמצת אל ליבך את תכונותיה של הסבתא רבה שלך רחל, היא הרי ידעה שיעקב עובד קשה על מנת להתחתן איתה, וידועים דברי המדרש שליעקב ישנם שני בנים העתידים להתחתן עם בנותיו של לבן הארמי ואם היא תינשא ליעקב יתמזל לה מזלה שהיא לא תינשא לאח השני שהוא עשו. זאת אומרת שהקשר הזה עם יעקב היה כל משאת נפשה.

היא מחליטה למסור לאחותה את הסימנים שהיא סיכמה עם יעקב. במעשה נאצל זה של רחל היא מוותרת על כל עתידה, היא לא חלמה על האפשרות שיעקב יהיה מוכן לעבוד עוד שבע שנים נוספות

 

לכן מהלל דוד את יהונתן וחוזר ומשבח אותו על הירושה הערכית שאותה ירש מסבתא רבה

כל עבודה שאנחנו עושות בתוך בתינו היא ירושה לדורות

 

אחריו-

כל מנהיג צריך אילן להיסמך עליו האילן של רחל הוא יעקב-

רחל שהיא מבחינת מלכות עבדה בכל כוחות הנפש הגיע לספירת המלכות ובגיל 36 הפכה להיות אמא לאומה.

חשוב להיות בקשר צמוד לדמות ראויה להערכה על ידי ועמה להתקדם

אני מאמינה שכל אחת שיושבת כאן מנהיגה לפי שורש נשמתה –

להיות במודעות הזאת בחלום ברצון פועל רבות.

שנצליח להנהיג את עצמנו לייצר לעצמנו ייעדים חוזה ותיאום צפיות