אחד מהדברים העיקריים בכל תהליך נפשי –
הוא יכולת הציור וההמחשה.
השבת נקראת שבת "חזון", מלשון "מחזה", ראיה.

בשבת זו, האחרונה לפני יום חורבן בית המקדש –
מראים לכל יהודי את בית המקדש השלישי.
חזון – מלשון ראיה.
לפתח את היכולת לראות
את ציור הגאולה ממש בעומק בוץ הגלות

זום אאוט

בספר "זום" (אישטוואן באניאי)
בהתחלה מצוירת כרבולת של תרנגולת על כל הדף,
בהמשך הכרבולת משתבצת בתמונה המתרחבת מדף לדף ומסתיימת בתמונה ממבט-על על כדור הארץ.
בהתחלה לא ניתן לנחש מהם המשולשים האדומים עם הנקודות הצהובות.
ככל שמתקדמים בספר מגלים_ שהאדום האדום הזה הוא בכלל חלק מכרבולת של תרנגולת בחווה, והחווה היא חלק ממשחק, והמשחק חלק מציור במגזין, והמגזין הוא תמונה על גלויה…
ככל שמגדילים את הראייה מנקודת ההתחלה, מגלים עולם מופלא ורחב שאותו לא ראינו בהסתכלות צרה במשולשים האדומים בעמוד הראשון.

לפתח יכולת של ראייה בו זמנית של זום אין וזום אאוט, זו הדרך להבנת פרופורציה.
זו יכולת לראות את האור שבקצה המנהרה, את החיוך שבקצה הדימעה, את תמונת המקדש בשיא בוץ הגלות.
הכאב הצורב שממוקד בתחום מסויים וכובש את הווייתי כעת, אמור להתמוסס עם הזמן ולהשתבץ במערכת חיים רחבה שבתפאורה שבה יש כ"כ הרבה טוב והווליום שכעת מאיים למוטט, יתמתן ויתמזג במכלול.
וזו ה דרך להישאר נסיכה גם כשהחיים פוצעים.

אין היסח דעת

יחד עם זה
לתת מקום של כבוד לשהייה בכאב, בחורבן, בצער…
במעגל השנה נותנים לזה מקום- בין המייצרים, תשעת הימים, תשעה באב.
ימים שאין מצב להיות בהיסח הדעת_
להיכנס למסע רכישות מנחם,
להדליק ווליום קולני של שירה שימסך על הכאב הצורב…

בבין המייצרים –
לא רוצות נחמות באריזות קטנות.
רוצות גאולה שלימה, בפרטי ובכללי!
ימים של יציאה מההכחשה, שמגוננת עלינו במשך השנה
אלו ימים של: אל תברחי

זה זמן להיות עסוקה בכאב הפרטי שלך, כמים ליבך,
כמי שיושבת בדד ומחפשת עדיין זוגיות,
ובכה תבכה בלילה",
אולי היא כבר במערכת זוגית וחשה בדידות שורפת_ כאלמנה שקופה…,
כמי שמצפה שנים לפרי בטן "ודמעתה על לחיה",
כמי שלא הצליחה למצוא פרנסה, כמי שליבה
כאוניה סוערה לא נוחמה.

להמיר תמונה בתמונה__

שנזכה מצד אחד לראות את הכרבולת בגודלה הטבעי,
יחד עם הסתכלות לטווח הרחוק יותר- לאור המנצנץ בסוף המנהרה.

לראות את חודש אב באופן של "כרחם אב",
לראות מרחוק את בית המקדש השלישי וגם- לטרוח כדי לקדם אותו.
יחד עם זה, כדי להיות בשל ולהמיר תמונה בתמונה יש ללמוד… להיות בכאב!
יש לנו הרגל לברוח ולהבריח את הכאב.
ילד שמספר על מכה שקבל, מנדבים לו באוטומט הסבר: לא נורא, עד החתונה זה יעבור…
השדר שמגיע אליו הוא: אין לך יכולת להתמודד- תברח!
תתעסקי בענייני גלות וכאב, יש לך יכולת לשהות זמן מה בכאבך הפרטי ולהיות שותפה בכאבי האומה.
יחד עם זה אל תשכחי!
יש חזון – תקווה וגאולה.
שהרי בחורבן בית המקדש כבר נולד מושיען של ישראל.

פרשת דברים היא סיכום תקופה וחזונו של מנהיג האומה, משה מביא את כאב המסע ומצייר להם את אופק הגאולה וההגעה לארץ ישראל.
שנזכה להציץ ולו לרגע בתמונה הגדולה ונאמר:
"אלוקים שבשמים, וואו! איזו תוכנית”

שבת  שלום!