כל משימה אליה אנחנו יוצאות יכולה להתבסס על "שלח" או על "חלש"

בפרשתנו "שלח" המרגלים נכנסים נבהלים ושבים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות…
"ארץ אוכלת יושביה" (במדבר י"ג) ומכניסים בעם פחד.

בפרשת "בשלח" עם ישראל עומד מול ים סוף. סביבו מדבר גדול, מאחורה – חיל פרעה רודף אחריהם. "וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל יהוה "…

ובפרשת "וישלח" יעקב פוחד מעשיו ויירא יעקב מאד ויצר לו ויחץ את העם אשר אתו

בשלושת הפרשות שיש בהם שלח מדובר על פחד גדול.

כאשר יש לנו שליחות מיד מתגנב לו היצר בדמות "חרדה" לכן גדול המצווה ועושה

ואז מתחילה העבודה שלנו האם להיות בהרגשה של "חלש" או "חזק"

כאשר נתחבר לשליחות חיינו וליעוד לשמו אנחנו בעולם נוכל להגמיש כל "איך"
גם מצבים מאתגרים שמתרחשים עלינו הם תכנית מדויקת וזה מסע שמאורגן לנו וכנראה גם עבורנו.

לתחושת ההתגברות וההתחברות קוראים חוסן.

חוסן בא לידי ביטוי במיוחד במצבים משתנים, שיוצרים חוסר וודאות ותלישות,
ומעמידים את האדם במבחן אמונה.

אנחנו בזמן שיש בו חשש מהבלתי ידוע והמוכר,
נענעו לנו את השטיח ואנחנו אמורים לבחור כעת: חלש או שלח.

בשיחות רעים תבדקי מה השובל שאת משאירה אחרי לכתך?
חרדה, לחץ, תיאור מצבי אימה, תחושת לא נודע?
לחלופין האם את זו שמפזרת מילים מעודדות מחזקות מרפאות?

מאחלת
הרבה שלח פחות חלש הרבה בריאות ושפיות.

נחמה אסולין