Categories
טיפותובנות

כשהפסקנו להתרגש

כשהפסקנו להתרגש

רק הבוקר התפניתי לכתוב…
עומס שמזמן לא זוכרת.
שבוע שכל המערכות התחילו לפעול בפעם ה… מחדש,
במסלולי שיווק מלמדים שכאשר יש התנגדות מוגדרת ליציאה ללמידה,
יש להגיד דווקא בגלל…
לדוגמא, אם מתעניינת אומרת- אין לי כסף-
יש לענות לה: דווקא לכן תגיעי ללמוד כדי לפרוץ את מעגל ה"אין כסף"…
השבוע הרגשתי את ה דווקא….
דווקא כי עברנו תהליכי משבר מאומצים ומתומצתים,
דווקא כי יש התמודדות כלכלית, דווקא כי הלבבות זקוקים לרטייה,
זרם הפונות ללמידה לא פסק ב"ה.
שלוש יועצות למידה ענו בקצב לפונות ללמידה,
עבדנו סביב השעון בפתיחת קורסים, נתינת מענה,
פיתוח רעיונות חדשים, התארגנות ליציאה לנופש.
יש לנו תשוקת חיים בבסיס שמנצחת!
לעיתים צריך להסיר קצת אבק, אבל היא שם, מתרוממת ומתרוננת.
בהיותי נערה בת 14 גרתי בארגנטינה
שם אבי הרב חיים שמעון גד אליטוב שיחי' כיהן בשליחות וברבנות.
בבית הכנסת בו התפללנו הרב בוינגרטן היה בעל התפילה.
הגענו לשם נערות "חוצניקיות"
עם הרבה מוטיבים של קידמה והתעסקות עם חומר.
ונצמדנו למתיקות התפילה שלו, לעומקים ולגבהים שהצליח
להוביל נערות מתרוננות שכמונו.
עד היום כאשר אני עוצמת את עיניי לעיתים בימי שיא בבית כנסת,
מנסה לשוטט במחשבה ולהיאחז בתדרים אליהם הצלחתי להגיע.
היינו מרותקות לסידור ולא מתביישות להוזיל דמעות בשפע,
כזקנות המבקשות על צאצאיהן.
עד היום אני מנסה לנתח מה היה שם
– זה לא היה קול של חזנים מתאמנים- לכן קראתי לו בעל תפילה,
זה היה קול מחדרי הנפש, ששבר את טמטום הלב ופרק חסימות
גם אצל נערות שעיקר עיסוקיהן היה מנעמי עולם.
עמדתי השבוע בפני 3 כיתות חדשות שיצאו לדרך
ואמרתי להן שתחושת החידוש, הרשרוש של העטיפה, הרעננות,
העיניים הבורקות, הסקרניות, החיבורים האנושיים שנוצרים בכיתות,
מרגשים אותי כל פעם מחדש ואם לא יהיו לי פרפרים בבטן,
פעימות מוגברות… אבין שהסתיימה שליחותי במקום זה.
לעיתים אני משוחחת עם נשים
ומרגישה שקשה להן לראות את העולם בצבעוני,
להתפעל מסתם זריחה או מציטוט מפעים,
לא מצליחות להתרגש עם ידידה, לחוש את כאבה.
מערכת החושים דהויה כמעט כבויה- קיפאון….
בהרבה מקרים הפתרון למצב כרוך בכאב, כתוב בספר הזוהר :
עץ שלא נתפס בו האש – שוברים אותו,
גוף שאור הנשמה לא מאיר בו, שוברים אותו. זה מהותו של המשבר.
משבר יכול להגיע בדמות י'יסורים שמבטשים את האדם
ומובילים אותו לענווה ולחיבור למקורות האור שבתוכו כדי למצוא תשובה לתחלואיו.
משבר יכול להיות (ועדיף שכך)- לידה מחודשת-
שבירת המעגל של הרוטינה העמימות והאטימות.
כאשר לימודי הטיפול והמודעות נכונים,
הרי שהם מגיעים לא מתוך מקום של אגו והתייחסות לעצמי-
כי במקום הזה גם כאשר התחושות שלי מעומעמות-
כל עניין אישי של הצלחה, זכיה, רכישה או מחמאה מדליקים בי נורות בשבריר שניה.
ואם נפתח את המקום הזה הרי שנפעל ממקום של גאווה.
כשתלמידה נכנסת למסלול מודעות במהדורה מתוקנת
היא תקבל ידע וכלים ל"פיצוח" הקרירות,
ובמקום להיות עסוקה בהתרגשות עם עצמה, באגו שלה, תעסוק בזולת
וזה דורש מהלך נפשי וצמיחה רוחנית, שמובילה לתחושת חיוניות וחיות.
מההישגים הרוחניים והלימודיים אליהם נגיע, עלינו לצאת מעצמנו,
לפתח רגישות חברתית, להיות אמפטיים, להתרגש מהזולת,
זה דורש מהלך, זה שובר את האטימות!
כאשר נדבר ממקום זה נצליח לסדוק אטימות אפילו בנערה צעירה
שמחשבתה וליבה קרירים, משוטטים במחוזות החומר והתענוג.
כשאנחנו רוכשות למידה בתחום הטיפול,
הגובה הרוחני שלנו הוא זה שישלח ניצוצות, והוא תוצאה של יציאה
ממעגל האגו ונתינת תשומת לב לזולת, לצרכיו ומאווייו.
הוא יחבר אלינו אנשים וייתן מזור לנו ולמתאמנים/ מטופלים בהמשך.

שבת שלום!

נחמה אסולין

זו דעתי ומה דעתך?

קבוצת טיפים וערך

תגובות ניתן לשלוח לקבוצה הספציפית >>
מזמינה אותך להעביר את ההודעה הזו הלאה לחברותייך
ובהחלט להזמין אותך לקבוצת הווטסאפ של תובנות
כדי לקבל ידע וטיפים בהתפתחות אישית חשובה לחיים.
מכאן נכנסים >>