במשך שנים רבות, כשילדי היו קטנים, ועבדתי בשתי משרות,

שבת היתה נראית לי משימה ענקית להגיע אליה…

הייתי פותחת הכנות לשבת עם גיהוץ מפה בוהקת, אגרטל עם פרח,

והכנת שולחן מעוצב כבר בימי חמישי.

מתחילה עם ה עקב…(לכאורה…?)

עם הפריטים הקטנים- חבקים ופתקי אהבה מתחת לצלחות של הילדים.

ורק אז מתפנה ל"ראש"- ניקיון ובישול.

גם היום אני מוצאת את עצמי לעיתים זולגת לתפאורה ,האסתטיקה שובה את ליבי.

ולעיתים אני מוצאת את עצמי משקיעה שעות בעיצוב מודעה, בצבעים ובשילובים.

עד שמתנערת מרסיסי החלום ומחליטה לתת זמן קצוב להשלמת המשימה.

כולנו מכירות כמה קל לזלוג ביום ניקיון לארגון מגירה צדדית,

ביום גדוש משימות לשיחת עונג עם חברה, למתוח משימה עד קצה,

כי היא נעשית בפעימות קטנות ובהפסקות גדולות…

יש לי ידידה אהובה

שלא מבינה לשם מה יש צורך בקישוטים בית, בעיצובי פרסום, בבגדים…

יש לה תחושה שהזמן מתבזבז שלא לתועלת.

אני מרגישה שההשראה- הפרח באגרטל, האור המעומעם, החבק שעל מפית,

שילובי צבעים, עטיפות, אורות ואריגים, עושים לי את זה!

מעוררים בי את האש הפנימית ששל חיות וחיוניות ,

צבעים צלילים ושילובים הם אנרגיה עבורי להוביל פרויקטים ענקיים.

"לְעִתִּים אֲבָנִים שֶׁנִּרְאִים גַּרְגִּיר שֶׁל חוֹל הֵם הַמֶּלֶט הַמֶּרְכָּזִי שֶׁיִּתְפֹּוס אֶת כָּל הַבִּנְיָין."

עָקֵב וְרֹאשׁ – אֵצֶל כָּל אֶחָד מַשֶּׁהוּ אַחֵר…

עָקֵב וְרֹאשׁ – חָשׁוּב בֶּחָשׁוּב לְהָחֵל.

עָקֵב וְרֹאשׁ – לִפְעָמִים שְׁנֵיהֶם חָשׁוּב- וְנִתָּן לְהִתְבַּלְבֵּל,

עָקֵב – לְעִתִּים- קְדִימוֹן, הַשְׁרָאָה, לְעִתִּים מְחַבֵּל…

רֹאשׁ – מְקוֹמוֹ לִהְיוֹת "הַתְחָלָה"

עָקֵב – מָקוֹם לִבְחֹור בַּעֲנָווָה.

עָקֵב – הַבְּחִירָה בּוֹ -מָקוֹם גְּדוֹלָה.

עָקֵב וְרֹאשׁ – בְּסֶבֶב- נִפְגָּשִׁים!

עָקֵב וְרֹאשׁ – כָּל יִשְׂרָאֵל אַחִים.