פרשתנו, "נַשֹׂא", באה לְנַשׂא ולרומם אותנו קצת.
מיד אחרי מתן תורה, ה' מבקש:
"מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְו‍ֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם". דברים ה' כ"ה
הלוואי ויישאר להם הלב הזה… איזה לב היה במתן תורה?
"וְהָהָר בֹּעֵר בָּאֵשׁ עַד לֵב הַשָּׁמַיִם" דברים ד' י"א
מתי ההר בוער? כשהלב הופך לשמים.
הלב שלנו במתן תורה היה מלא שמים, מלא רוחניות. הרבי מקוצק
הלוואי שתיקחו בליבכם מהר סיני טיפת שמים, שתיחרט האהבה לקב"ה.
אירועים נחרטים בלב, ואנחנו צובעים אתם את המסע היומי האפרורי.
גם עבודת הלויים נראית אפרורית ומשעממת- נשיאת הארון, הקרשים…
אלא שהמצוי בסוד העניינים יודע, שפני הדברים שונים – "הארון נושא את נושאיו", משא הארון אפילו מקל עליהם את התנועה, הארון נושא את עצמו, ומרומם יחד אתו את העומדים סביבו לשם מילוי השליחות של נשיאתו.
משימה מרוממת
לעתים מוטלת על האדם, במסגרת חייו, משימה שבמבט ראשון נראה כאילו היא נוטלת את כוחותיו. התחושה שלשם מילוי השליחות, הוא נדרש לוותר על אישיותו, והמשא שעל כתפיו מכופף את קומתו .
אך לא רק שאין התפקיד מקטין את דמותו, אלא אפילו נותן משמעות לחייו.
למעשה, המשימה שאת עוּלה הוא נושא, מפיחה בו כוחות חיים – מרוממת וממלאת אותו, ולא הוא שנושא וממלא אותה.
התחברות לתשוקה או לתחום העניין שלנו
גם קבלת התורה דורשת התמסרות מוחלטת למענה.
יחד עם זה אין בכך מחיקה של עצמיות ישראל, כי זהו עומק רצונם הפנימי. התורה מעניקה לעם את המשמעות לחיים, ומאדירה את כוחותיו.

אז איך נבזוק כוכבים בשמיים קודרים?
איך ניצור תשוקה במשימות חסרות ברק?
איך נרים קרשים ונרגיש שמים בלב?
איך נצבע ימי חול ברוממות חג?
כשאנו מחוברים למהות ולשליחות שלנו, קל לנו יותר לגייס כוחות, נחישות והתמדה, ומסוגלים לשנות פרשנות לכל אירוע, שנתפס על ידינו כאפרורי או שלילי.
ובהתאם לכך זה יניע אותנו לדרך חדשה-
לפעולה, חשיבה או הרגשה, מחוץ לאזור הנוחות שלנו.
וכאשר נפעל כך, זה יעורר בנו מוטיבציה וחיות, וכך זה ירחיב את אזור הנוחות שלנו, 
כי כאשר נעורר את הלב בפעולות המשעממות, הרי שהם יכנסו לקופסא של אזור הנוחות- המקום בו נמצאים העניינים האהובים והמוכרים לנו.
אנחנו נולדים עם סט תכונות ויכולות, ויש ביכולתנו למתוח אותם למען מטרה ראויה שאכפת לנו ממנה ואפילו לאמץ תכונות מנוגדות.
אז זה הזמן להפשיל שרוולים-  לָשֵׂאת מַסָּע וְלָחוּשׁ נִשָּׂא!  

נחמה אסולין